פסק-דין בתיק ת"א 4377-11-08

1.      תביעה לפיצוי כספי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1961, בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 7.9.06 עת רכב הנהוג על ידי צד ג' התנגש ברכב בו נהגה.

2.      הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 4ג. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- " חוק הפלת"ד"), לאחר שנשמעו סיכומי ב"כ התובעת בע"פ והוגשו סיכומי הנתבעת בכתב.

3.      התובעת פנתה ביום התאונה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "העמק" בעפולה. הצילומים שנעשו לתובעת לא העידו על שבר בעמוד שדרה צווארי, גבי ותחתון ושוק ימין, והתובעת שוחררה לביתה עם המלצה להמשך מעקב רופא מטפל.

4.      ביום 8.9.06 קיבלה התובעת הפניה לפיזיותרפיה מאת הרופא המטפל. ביום 14.9.06 ביקרה התובעת שוב אצל הרופא המטפל, והתלוננה על כאב בשורש כף יד ימין מאז התאונה. התובעת קיבלה 12 טיפולים פיזיותרפיים במשך ארבעה שבועות, שכללו חיזוקים לצוואר. ואולם, גם לאחר סיום הטיפול הפיזיותרפי ביום 17.10.06, המשיכה התובעת בתלונותיה על כאבים.

5.      ביום 2.11.06 שבה והתלוננה התובעת על כאבים בשורש כף יד ימין, וכן התלוננה על כאבים בכתף וברגל ימין לכל אורכה. בבדיקתה נמצאה רגישות בראש האולנה וגבשושית גדולה בירך מימין, והתובעת הופנתה בשנית לפיזיותרפיה. לאחר סיום סדרה נוספת בת 12 טיפולים שהסתיימה ביום 30.11.06, שכללה גם חיזוקים לירך ימין, דיווחה התובעת על הקלה בכאבים.

6.      ביום 27.8.07 שבה התובעת והתלוננה בפני הרופא המטפל על כאבים בצוואר, בגב תחתון ובפרק ירך ימין. בבדיקתה נמצאה רגישות במקומות הנ"ל, תנועות פרק הירך חופשיות, ללא חסר נוירולוגי, והיא הופנתה לסדרה נוספת של טיפולי פיזיותרפיה, וכן קיבלה מרשם לאטופן. 

7.      ביום 8.11.07 פנתה התובעת לרופא המטפל בתלונות על כאבי גב תחתון " לאחר הרמת משקל כבד לפני כחודש- בעבודה". כן התלוננה התובעת על החמרה ברדימות באספקט קדמי-חיצוני של הירך הימני. בבדיקתה נמצאה רגישות בעמוד שדרה מותני וירידה בתחושה לאורך רגל ימין, חולשה קלה של המיישרים באצבעות, לסג שלילי והחזרים תקינים. התובעת הופנתה לבדיקת CT שבוצעה ביום 27.12.07, שממצאיה הראו בלטים בגובה L4-S1. התובעת טופלה בפיזיותרפיה לגב תחתון עד 27.12.07. בסיום הטיפול עדיין הייתה הגבלה קלה בסוף הכיפוף. 

8.      ביום 10.1.08 שבה והתלוננה התובעת בפני הרופא המטפל על הגבלה בתנועות בע"ש מותני ועל ירידה בתחושה לאורך רגל ימין. הרופא המטפל מצא שיפור קליני, אך המליץ על רפואה משלימה וכן לשקול המשך טיפול פיזיותרפי. 

9.      ביום 17.3.08 סיימה התובעת סדרה נוספת של 12 טיפולים פיזיותרפיים, ודיווחה על הטבה לאחר סיום הסדרה, אך עדיין נותרה ההגבלה הקלה בסוף הכיפוף. 

10.  ביום 23.3.08 שבה והתלוננה התובעת על כאבי גב תחתון. בבדיקתה נמצא כי אין הגבלה בכיפוף לפנים.

11.  ביום 30.4.08 סיימה התובעת סדרה של 8 טיפולים פיזיותרפיים נוספים שכללה גם טיפול ידני. בסיום הטיפול דיווחה על כאבים לאחר ישיבה ממושכת, ואף עדיין נמצאה הגבלה קלה בסוף הכיפוף.

12.  ביום 15.1.09 התלוננה התובעת על חזרתם של הכאבים בגב תחתון וביקשה הפניה לפיזיותרפיה.

13.  הצדדים הסכימו למינויו של פרופ' סודרי כמומחה בתחום האורטופדי (להלן: " המומחה"). בחוות הדעת שניתנה ביום 27.5.09, מצא המומחה כי לתובעת נכות בשיעור של 10% בגין ע"ש צווארי, וכן נכות בשיעור של 5% בגין ע"ש מותני. יחד עם זאת, קבע המומחה כי לנכויות אלו אין קשר סיבתי לתאונה. בהתייחס לע"ש צווארי, קבע המומחה כי לאחר קבלת הפיזיותרפיה לצוואר בסמוך לתאונה, לא דווחה בעיה בע"ש צווארי במשך קרוב לשנה, עד לתלונה בודדת ביום 27.8.07, כאשר בבדיקה הייתה רגישות, ללא הגבלה בתנועה, וממצאי בדיקת ה- CT בצוואר, שבוצעה לבקשת המומחה, הראו רקע ניווני ולא טראומטי. בהתייחס לעמוד השדרה המותני, קבע המומחה כי לא נמצאה הגבלה בתנועות, לא ביום התאונה, ולא בבדיקה מיום 27.8.07. כן ציין המומחה כי רק לאחר הדיווח מיום 8.11.07 על כאבים בגב תחתון (למעלה משנה לאחר התאונה) בעקבות הרמת משקל כבד, אובחנה ההגבלה בתנועה של ע"ש צווארי וחולשה של המיישרים באצבעות רגל ימין, כאשר רק לאחר האירוע הנ"ל, בוצעה בדיקת CT לע"ש מותני, והתובעת הופנתה לפיזיותרפיה.

14.  המומחה נחקר ארוכות על ידי ב"כ התובעת בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 5.10.10, במהלכה תקפה ב"כ התובעת הן את קביעת המומחה לעניין העדר קשר סיבתי בין הנכות בע"ש צווארי לבין התאונה, והן את קביעתו לעניין העדר קשר סיבתי בין הנכות בצוואר לבין התאונה. גם לאחר חקירתה המקיפה והמאומצת של ב"כ התובעת, במהלכה הציגה, בין היתר, את המסמכים הרפואיים התומכים בקיומו של קשר סיבתי בין הנכות בע"ש מותני לבין התאונה,  וגם לאחר שהציגה את גרסתה של התובעת לעניין האירוע מיום 8.11.07 (הזזת שולחן עם הירך או האגן (להבדיל מהרמתו של "משקל כבד"), החרה-החזיק המומחה בדעתו כי אין מקום לשינוי בעמדתו בדבר העדר קשר סיבתי בין הנכות בגב התחתון לבין התאונה. בהתייחס לעמוד השדרה המותני, כשנשאל המומחה על ידי בית המשפט האם לא יהא נכון לייחס חלק מן הנכות לתאונה, לנוכח העדר רקע רפואי קודם, היה המומחה נכון להעמיד את קביעתו לבחינה נוספת, בציינו כי: "מבחינת הסבירות אם תראי לי שיש בעייה בתנועה של ע"ש צווארי, לפני שנבדקה על ידי, כשנה וחצי לפני שנבדקה על ידי, אם יש רצף של סבל ע"ש צווארי, אני מוכן לקבל את זה" (פרו' מיום 5.10.10, עמ' 7, ש' 10-8).

15.  בעקבות דבריו של המומחה, המציאה התובעת למומחה חומר רפואי נוסף. לאחר קבלת החומר הנוסף, לא מצא המומחה לשנות את קביעתו לעניין העדר קשר סיבתי בין הנכות בצוואר לבין התאונה, בציינו את הדברים הבאים: " התאונה אירעה ביום 7.9.06. היא נבדקה על ידי ביום 22.3.09. המסמכים הנוספים שהועברו לעיוני הם החל מסוף פברואר 2009. לא נרשמה בעיה כל שהיא  מ- 27.8.07 עד 26.2.09. אין תיעוד של רצף טיפולים. לפיכך הסיכומים בחוות דעתי מ- 27.5.09 הינם ללא שינוי".

16.  לאחר הדברים האלה, ניתנה הסכמת הצדדים, כאמור, למתן פסק דין על דרך הפשרה. עיינתי בכל החומר שהונח בפניי, שמעתי בקשב רב את טיעוניה של ב"כ התובעת, עיינתי בקפידה בטיעוני ב"כ הנתבעת בסיכומיה, ושקלתי הן שיקולים של דין, הן שיקולים צדק, והן שיקולים של "פשרה". בסופו של דבר, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 19,500 ש"ח. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 2,941 ש"ח.

17.  הסכומים דלעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים .

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום .